מדרסים לדלקת בגיד אכילס

דלקת בגיד אכילס היא דלקת גיד שכיחה במיוחד. הגורם העיקרי לדלקת בגיד אכילס הוא עומס יתר על הגיד בשילוב עם תהליכים ניווניים. עומס היתר על הגיד אכילס הוא תולדה של העומס השגרתי שהמוטל על רגלנו.

גודלו העצום יחסית של גיד האכילס מרמז על העומסים האדירים שהוא נחשף להם. עומסים אלו חושפים את הגיד לסוגי פציעה שונים הכוללים מתיחה, קרע חלקי ואפילו קרע מלא של הגיד. הגיד יכול להינזק מעומס יתר חד פעמי המוטל על הרגל והקרסול (תאונה, נפילה, קפיצה..) או מעומס יתר מצטבר (ריצה, קפיצות, משחקי כדור..). רוב הנזקים של הגיד מתרחשים מספר סנטימטרים מעל עצם העקב. קריעה מלאה של הגיד מחייבת כירורגיה.

גיד האכילס הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגופנו. הגיד נוצר למעשה על ידי חיבור שני הגידים של שרירי הרגל התחתונה האחוריים (calf muscles): שריר התאומים (gastrocnemius) ושריר הסוליה (soleus). הגיד מחבר את השרירים הללו אל עצם העקב מאחור. כאשר שרירי הרגל האחוריים מתכווצים גיד האכילס נמתח ומושך אחריו את העקב ואת כף הרגל. מכניקה זו נדרשת לעמידה על האצבעות, להליכה, ריצה וקפיצה. העומס על גיד האכילס עלול להגיע במהלך ריצה או קפיצה לעד פי 12 ממשקל גופו של האתלט.

תפקידו של המדרס הייחודי בטיפול בדלקת בגיד אכילס הוא לייצב את כף הרגל במנח הנכון ביותר, ובכך ליצור מצב שבו הגיד רפוי ולא מופעלים עליו כל מאמצי מתיחה.